אורי, שנה ותשע: יומן מילים

אז אחרי תקופה ארוכה שאורי הרבה ללהג בג'יבריש, והיה נואם נאומים בשפת ה"אג'ו"משלובים במבטא צרפתי, עושה רושם כי נעשתה לה קפיצה והילד התחיל לשלב שברי מילים באמצעותם הוא מצליח להביע טוב יותר את עצמו. זה כשלעצמו מאוד משמח, כי החוסר יכולת להביע את עצמו, ובעקבות כך לא לזכות במה שהוא רוצה/מבקש/דורש, גרם לו לתסכול רב ולעיתים הוא מוציא את התסכול בזעם לא קטן. האמת היא, היתה איזו תקופה כזאת של שבועיים – עושה רושם כי היא חלפה עברה וכי חלקי המילים שהוא כבר שולט בהן עוזרות לנו לתקשר ולהבין אחד את השניים טוב יותר.

מבחינת השפה שהילד נחשף אליה, אז כמו עם מאיה, גם כאן אנחנו משלבים. אני בעברית, לעיתים משלבת מילים בספרדית, דייגו, אמור לחשוף אותו רק לספרדית, אבל לא תמיד הוא זוכר, וכך לעיתים הוא אומר משפט בעברית, ומייד מגבה אותו בספרדית, הסבים מפ"ת, כמו האמא… והסבים מרחובות, ספרדית עם שברי עברית. ולפני שמישהו כאן ממהר להזהיר אותנו שאנחנו מבלבלים את הילד, אז ארגיע אתכם בשני הסברים.

הראשון: אקדמי, התיאוריה בבלשנות (בכל זאת סיימתי בהצטיינות, ולא עשיתי עם זה כלום, אז לפחות נשלב בבלוג) טוענת כי יש לנו תבניות שפה במוח וכל חשיפה לכל שפה, אוטומטית מסתדרת נכון בתבניות ואנחנו רוכשים את השפה כשפת אם והופכים לדוברים ילידים בה. מנגנון זה תקף עד גיל 5-6 בערך ולכן, עד גיל זה אנחנו רוכשים שפה ומעבר לזה, נגזר עלינו ללמוד שפה בדרך הקשה. לפי התיאוריה, לא משנה באיזה צורה נחשף לשפה, חלקית, תקנית, מלאה או פחות תקנית, אנחנו נרכוש אותה בצורה מיטבית. וכך ילדים של עולים חדשים, יוכלו להיות דוברים ילדים של שפות שהם שמעו בבית ושמעו בבית הספר.

ויש הסבר נוסף, שהוא הדוגמא החיה ממאיה, שלא חושבת שיש מישהו שלא יעיד על יכולות השפה הגבוהות שיש מגיל צעיר לגברת. אגב, בערך בגיל שנתיים וחצי שלוש, היתה לה רגרסיה מסויימת, שהתבטאה בסוג של קושי לסיים משפטים וחיפוש המילה הבאה בסוג של גמגום, אבל, כמו כל דבר, גם זה עבר חלף לו… וכאמור, אם היום הילדונת תפתח אתכם בשיחה הדבר היחיד שתשימו אליו הוא שאתם לא עומדים בקצב…

ואפרופו אורי, קטע משעשע שהיה השבוע היה תוך כדי נסיעה, בעיצומו של נאום ציוני ממני אל מאיה בו אני נוזפת בה על התנהגותה הלא מקובלת ותוך כדי שאני נואמת (ונואמת – אוף, לא נשבענו שזה לא יקרה לנו???) ומאיה מקשיבה ולא יודעת מה לעשות עם עצמה, אני שואלת אותה בפולניות אופיינית "ל-מ-ה ??" (היה חסר שאשאל: "למה את עושה את זה לי…"), והבנדיט הקטן מתערב בשיחה ושואל בעצמו: "ל-מ-ה". כמובן שזה הוציא את העוקץ מכל הנזיפה, ומאיה ואני מייד התחלנו לצחוק, ואורי מצידו המשיך לנאום לנו בעצמו נאום משלו…

 

.

.

אז הנה לקט ממה שנרכש עד כה- אורי, אוגוסט 2012, שנה ו-9, יומן מילים:

א-ב-א: זהו אבא כמובן. דייגו, שניה אחרי האושר, מבין כי הספרדית לא מתורגלת, ומאתגר אותו ב:"papa" וכמעט תמיד אורי מחזיר: "pa-pa" או רק pa

מה: שזה אמא, לאחרונה אנחנו בתקופת מה חזקה, שמתווספת לה תחושת נטישה לא מוסברת (כנראה הגיל)

מנה: מאיה, אחותו המוערצת

אויי: אורי

טטה: סבתא (יהודית כמובן)

טוטו: טיטו (סבא טיטו כמובן)

דודו: גוז'ו (זיידה גוז'ו)

ביבי/ביבה: (בבי אלי: בבי – כינוי לסבתא בספרדית)

מים: מים

דודו: dedo – אצבע בספרדית…

בוא: בוא, בואי, בואו, הכל תופס בתוספת מחווה עם היד

קאח (במבטא עיראקי): קח, קחו, קחי

לא-לא-לא-לא/נו-נו-נו (מילים שאומרים לו מאז שהתחיל להיות שובב, ואורי מיישם בתוספת מחווה עם האצבע)

אוי-ו-וי: מה שאנחנו אומרים לאורי לאחר נזק מצוי (והוא ממהר לעבור למחנה המגנים ומניח את כפות ידיו על הלחיים – פולנים, כבר אמרתי, לא?)

באבו: בראוו (לפעמים גם אומרים את זה…)

ב: ביי (בי)

אמממ:  בתוספת מעבר על הבטן עם כף היד, משמע: טעים….

טו-טו: אוטו, וכל דבר שנוסע

ואו ואו: כלב

מנאו: מיאו (חתול)

נוווו: פרה

פ-פר: פרפר

פי: פיל

פוווו: פו (הדוב)

טי: סי (כן בספרדית)

טוס: סוס

דור: כדור

בו: בקבוק

קו: קוקיה של מאיה

קוקו: קוקו, הקוף של מאיה

אוחוס: ojos (עיניים בספרדית)

מנו: mano (יד בספרדית)

חאם (גם כן במבטא עיראקי): חם

והנה עדות חייה לכך שאני לא ממציאה והילד אכן מפטפט ובעיקר שאני אמא מציקה 🙂

תהנו!