המעצבת (מסדרת) והמפזר (המבלגן)

כן, כן, זאת הסיטואציה, כלומר המצב, כלומר תמונת המצב אצלנו בבית בתקופה האחרונה. אם עברנו את תקופת הבית של מאיה לטובת חדר משחקים, כנראה שזה היה כבר יותר מדי זמן למאיה בלי לעצב לעצמה פינה משלה, והנה היא המשיכה לעשות זאת בחדרה שלה.

פינה – פינה

האמת היא שקדמו לכך כל מני מיני פינות, בכל מני פינות בבית. פתאום ביום אחד היא התחילה לעצב לה מיני פינות במרפאה של דייגו, וכך, בצד המדפסת, לאורך מיטת הטיפולים ובצד השולחן, צצו להן פינות מאיה. עשרות פריטים ממאגר הבובות, והאביזרים שלה. מה שנקרא U NAME IT: מברשות, בובות, בקבוקונים, חרוזים בצלוחיות, מגבות מטבח והמשיכו כך באסוציאציה חופשית, סביר שתפגעו בול.

רה-עיצוב במרפאה של דייגו

מיני עיצוב למרפסת

המסדרת בפעולה – שימו לב למיטה המושקעת לבובה

שימו לב לפרטים הקטנים: הכרטיסי ביקור של דייגו מתחת לתמונה, מימינם אנגרי בירד מוזהב, מימינו תות, במתחם שליד יצירות שהכנו + מיקסר + דוקים + U NAME IT

פינות נוספות שמאיה בחרה לעצב ברחבי הבית הן כמובן בסלון, בצד הטלוויזיה, או בשולחן העיתונים הקטן, וכמובן, בשידות שבחדר השינה שלנו. למרות הרצון לעודד את היצירתיות אצל הילדה ואת הנטייה לבנות מיצגים (או פשוט לסמן טריטוריות), היה לי די קשה עם זה. כלומר, עם הבלאגן. עם עשרות הפרטים שמצאו את עצמם בעת כזאת או אחרת על הרצפה, ואותי מלקטת אותם, ערב אחרי ערב אחרי בוקר, אחרי צהריים….

באיזשהו שלב הגעתי עם הילדה להסכם, כלומר לחוק בל יעבור, שלא יוצרים פינות במרחבים המשותפים בבית (ראו ערך סלון, מרפאה, חדר שינה) אלא רק בחדר המשחקים (בשביל מה עשינו לך אותו??) או לחילופין בחדר שלה ושל אורי. מאיה לקחה את ההצעה בשתי ידיים והחלה לעצב לה סופר פינה בחדרה כמובן. המיקום אותו היא בחרה היה בסמוך למיטתה, שבינתיים הספיקה להחליף מיקומים בחדר, הכל פרי רעיונותיה של הילדונת בת ה-5.

הסידור של מאיה כלל קודם כל שינוי מיקום המיטות שלה ושל אורי (כמה וכמה פעמים) ובהמשך, הזזת הכורסא, השידה, ועוד כל מה שניתן. לאחר מכן, היא החלה בהבאת (עשרות) הפריטים למיקומם החדש. וכך היא יצרה את המגה עיצוב שנראה כך.

היצירה המוגמרת

הילדה מבסוטה מהיצירה…שימו לב – המיטה שינתה מיקום                             (MADE BY MAIA)

מבט מקרוב

ומבט מלמעלה

אז אם מאיה מסדרת, אורי הוא בדיוק ההפך – המבלגן המושלם. הוא מפזר ומבלגן בכל מקום בו הוא נמצא. יש לו כמובן כמה מועדפים לבלגון: משחקי קופסא – כמו רביעיות ופאזלים, עשרות מכוניות וחיות צעצוע קטנות, פליימוביל, כלי נגינה, לגואים. נכון, עליתם על זה – כל מה שניתן.

משחקי קופסא מבולגנים על השולחן בסלון

פעם הכל היה במדף ממול

יום של חול (ובלאגן) בסלון שלנו – האמת היא, יחסית מסודר…

וכאן קצת יותר מבולגן

בנוסף לכך הוא חובב פיזור מגבונים ברחבי הבית. מה שנקרא, שנייה לא הסתכלת על הילד וחבילת מגבונים שלמה מפוזרת על הרצפה בסלון (הי ילד, לא שמעת על איכות הסביבה???), ואורי מצידו מנקה את השולחן/ספה/רצפה…

מגבונים, מישהו?

ושיא השיאים, אולי שיא ההרס הבלתי הפיך הוא פיזור הדיסקים. לא יודעת מה יש לילד ולדיסקים, אבל הילד פשוט לא יכול לעמוד בפניהם. הוא חייב להוציא את הדיסק מהקופסא, מהפאנל, מהכיסים ו….. לפזר אותם (על הרצפה/הספה/השולחן). עם הזמן הוא הלך והשתכלל ומטפס על שידת הטלוויזיה, ולאחר טקס סידור השלטים, הוא לוחץ על כפתור ה-ON ב-DVD, ולאחר מכן על כפתור ה-OPEN ומכניס מוציא דיסקים. מה שנקרא – הילד גאון! אבל למה עם דיסקים??? מיותר לציין שהנזק בלתי הפיך ויותר ויותר דיסקים שנשמרו עוד מימיה של מאיה הופכים בלתי שמישים (קופצים/נתקעים ועוד).

הדיסקים האלו כבר לא ישרדו עוד ילד (אמא, להירגע, אין עדיין כלום בתכנון)

פוד – זה קיפוד, וזה אורי אומר לי: "אמא, תביא לי את הדיסק של שמוליק קיפוד – חייב אותו לרגע…"

השובב בפעולה

אז זאת כאמור המציאות שלנו בתקופה האחרונה, מאיה מסדרת ואורי מבלגן… מאיה כמובן חרדה מכך שאורי "יהרוס לה" את המיצגים. אנחנו מצידנו, ניסינו לשכנע לשיתוף פעולה ולהסיר במעט את החרדה. "מאיה, הוא רק רוצה לראות, מאיה, הוא מקנא בך שבנית כל כך יפה והוא רוצה ללמוד איך לעשות זאת", "מאיה, אולי תתני לו משהו קטן,שהוא ירגיש שהוא חלק", "אורי, לא", "אורי, אסור", "אורי, נו – נו- נו". ואף אחת מהגישות לא באמת עזרה. ופתאום הבחנתי בתופעה נוספת, המיצגים הלכו והשתלטו על החדר של מאיה, בצד המיטה שלה, על המיטה של אורי (קוקו- הקוף), בין המיטות. ובעצם היתה זאת מאיה שהשתלטה על החדר ולא מותירה לאורי מקום בחדר ולא נותנת לו להיכנס ("אבל אמא, הוא יהרוס"). וכך בשיח חולין שלנו איתה בחדר אחר, פתאום היא עוזבת הכל ורצה לחדר כי הבחינה שאורי נכנס לטריטוריה שלה…

השתלטה על החדר – שימו לב לקוקו במיטה של אורי. עדכון, מאז נוספו מיצגים נוספים לצד המיטה, בין שתי המיטות ועוד

קוקו והחברים במיטה

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

החדר מזווית נוספת…

וכך אנחנו, שמראש ובכוונה שיכנו את הילדים באותו החדר, בעוד שיש חדר משחקים נוסף, ולא הפרדנו אותם לשני חדרים, מתוך אידיאולוגיה כמובן. שילמדו לשתף, להשתתף, לחכות בסבלנות, וגם קצת שיתמודדו עם תסכול ושיתכוננו ל"חיים", עושה רושם שלא ממש הצלחנו. האמנם? או עד האפיזודה הבאה – מעניין מה הם מכינים לנו 🙂

חמודים